1. סקירה כללית
סדרת ה-Codelab הזו (מדריכים מעשיים בקצב אישי) נועדה לעזור למפתחים להבין את האפשרויות השונות שיש להם כשמ部署ים את האפליקציות שלהם. תלמדו איך להשתמש ב-Google Cloud Translation API באפליקציית אינטרנט פשוטה. אפשר להריץ את האפליקציה באופן מקומי או לפרוס אותה בפלטפורמת מחשוב בענן ללא שרתים (App Engine, Cloud Functions או Cloud Run).
במדריך הזה ל-JavaScript תשתמשו ב-Node.js באמצעות מסגרת האינטרנט Express.js. תלמדו גם איך לגשת אל ממשקי API של Google Cloud מהפלטפורמות שלנו ללא שרתים. כל הגרסאות של האפליקציה הזו מגיעות ממאגר הקוד הפתוח nebulous serverless, שכולל גרסת Python של האפליקציה הזו ושיעורי Codelab עצמאיים. במאגר יש גם אפליקציות דומות שמראות למפתחים איך לגשת לממשקי Google API שלא מבוססים על Cloud מהפלטפורמות שלנו ללא שרתים.
ב-Codelab הזה נסביר איך לפרוס את האפליקציה הזו בפלטפורמות שמודגשות למעלה.
כאן תלמדו איך
- שימוש בממשקי Google Cloud API, במיוחד ב-Cloud Translation API (מתקדם/גרסה 3)
- הפעלת אפליקציית אינטרנט בסיסית באופן מקומי או פריסה בפלטפורמת מחשוב ללא שרת בענן
מה תצטרכו
- פרויקט ב-Google Cloud עם חשבון פעיל לחיוב ב-Cloud
- מסגרת אינטרנט מותקנת להפעלה מקומית ( Flask למי שמשתמש במדריך Python או Express למי שמשתמש במדריך JavaScript/Node.js)
- פלטפורמת מחשוב ללא שרתים אחת לפחות שמופעלת לפריסות ב-Google Cloud
- כישורי תכנות בסיסיים (Python או JavaScript/Node.js)
- ידע מעשי בפקודות בסיסיות של מערכת ההפעלה
סקר
איך תשתמשו במדריך הזה?
איך היית מדרג את חוויית הפיתוח שלך ב-Python או ב-Node.js?
איזה דירוג מתאים לדעתך לחוויית השימוש שלך בשירותי Google Cloud?
2. הגדרה ודרישות
הגדרת סביבה בקצב אישי
- נכנסים ל-מסוף Google Cloud ויוצרים פרויקט חדש או משתמשים בפרויקט קיים. אם עדיין אין לכם חשבון Gmail או Google Workspace, אתם צריכים ליצור חשבון.
- שם הפרויקט הוא השם המוצג למשתתפים בפרויקט. זו מחרוזת של תווים שלא נמצאת בשימוש ב-Google APIs, ואפשר לעדכן אותה בכל שלב.
- מזהה הפרויקט חייב להיות ייחודי לכל הפרויקטים ב-Google Cloud, והוא קבוע (אי אפשר לשנות אותו אחרי שהוא מוגדר). מסוף Cloud יוצר באופן אוטומטי מחרוזת ייחודית. בדרך כלל לא צריך לדעת מה היא. ברוב סדנאות ה-Codelab, תצטרכו להפנות למזהה הפרויקט (ובדרך כלל הוא מזוהה כ-
PROJECT_ID), אז אם אתם לא אוהבים אותו, תוכלו ליצור מזהה אקראי אחר, או לנסות ליצור מזהה משלכם ולראות אם הוא זמין. אחרי שהפרויקט נוצר, הוא 'קפוא'. - יש ערך שלישי, מספר פרויקט, שמשמש חלק מממשקי ה-API. מידע נוסף על שלושת הערכים האלה מופיע במאמרי העזרה.
- בשלב הבא, תצטרכו להפעיל את החיוב במסוף Cloud כדי להשתמש במשאבי Cloud או בממשקי API. העלות של התרגול הזה לא אמורה להיות גבוהה, ואולי לא תהיה עלות בכלל. כדי לכבות את המשאבים ולא לחייב אתכם מעבר למה שמוסבר במדריך הזה, צריך לפעול לפי ההוראות לניקוי שמופיעות בסוף ה-Codelab. משתמשים חדשים ב-Google Cloud זכאים לתוכנית תקופת ניסיון בחינם בשווי 300$.
3. הפעלת Translation API
בקטע הזה מוסבר איך להפעיל Google APIs באופן כללי. באפליקציה לדוגמה, מפעילים את Cloud Translation API. תצטרכו גם להפעיל את App Engine, Cloud Functions ו/או Cloud Run (בנוסף ל-Cloud Artifact Registry), בהתאם לפלטפורמות שבהן אתם רוצים לפרוס את האפליקציה לדוגמה.
הפעלת Google APIs
מבוא
לא משנה באיזה Google API אתם רוצים להשתמש באפליקציה, אתם צריכים להפעיל אותו. אפשר להפעיל ממשקי API משורת הפקודה או ממסוף Cloud. תהליך ההפעלה של ממשקי API זהה, כך שאחרי שמפעילים API אחד, אפשר להפעיל API נוסף באותו אופן.
אפשרות 1: gcloud ממשק שורת פקודה (Cloud Shell או סביבה מקומית)
הפעלת ממשקי API דרך מסוף Cloud היא פעולה נפוצה יותר, אבל יש מפתחים שמעדיפים לבצע את כל הפעולות משורת הפקודה. כדי לעשות זאת, צריך לחפש את 'שם השירות' של ה-API. נראה שזו כתובת URL: SERVICE_NAME.googleapis.com. אפשר למצוא אותם בטבלת המוצרים הנתמכים, או שאפשר לשלוח שאילתה באופן פרוגרמטי באמצעות Google Discovery API.
בעזרת המידע הזה, אפשר להפעיל API באמצעות Cloud Shell (או סביבת הפיתוח המקומית עם gcloud כלי שורת הפקודה שהותקן), באופן הבא:
gcloud services enable SERVICE_NAME.googleapis.com
דוגמה 1: הפעלת Cloud Vision API
gcloud services enable vision.googleapis.com
דוגמה 2: הפעלת Google App Engine
gcloud services enable appengine.googleapis.com
דוגמה 3: הפעלת כמה ממשקי API באמצעות בקשה אחת. לדוגמה, אם הצופים ב-Codelab הזה פורסים אפליקציה באמצעות Cloud Translation API ל-App Engine, ל-Cloud Functions ול-Cloud Run, שורת הפקודה תהיה:
gcloud services enable appengine.googleapis.com cloudfunctions.googleapis.com artifactregistry.googleapis.com run.googleapis.com translate.googleapis.com
הפקודה הזו מפעילה את App Engine, את Cloud Functions, את Cloud Run ואת Cloud Translation API. בנוסף, הוא מפעיל את Cloud Artifact Registry, כי שם מערכת Cloud Build צריכה לרשום קובצי אימג' של קונטיינרים כדי לפרוס אותם ב-Cloud Run.
אפשרות 2: מסוף Cloud
אפשר גם להפעיל את ממשקי ה-API של Google ב-API Manager. במסוף Cloud, עוברים אל API Manager ובוחרים באפשרות Library.
מתחילים להזין את השם של ה-API בסרגל החיפוש כדי לראות את התוצאות התואמות:
בוחרים את ה-API שרוצים להפעיל ולוחצים על הכפתור הפעלה:
תהליך ההפעלה של כל ממשקי ה-API דומה, לא משנה באיזה Google API רוצים להשתמש.
עלות
אפשר להשתמש ב-Google APIs רבים ללא תשלום, אבל יש עלויות כשמשתמשים ברוב המוצרים וב-APIs של Google Cloud. כשמפעילים ממשקי Cloud API, יכול להיות שתתבקשו לספק חשבון לחיוב פעיל. עם זאת, חלק ממוצרי Google Cloud כוללים תוכנית 'תמיד בחינם', שרק אם חורגים ממנה מתחילים לשלם.
משתמשים חדשים ב-GCP זכאים לתקופת ניסיון בחינם, שכוללת כרגע קרדיט בסך 300 $לשימוש ב-90 הימים הראשונים. בדרך כלל לא נדרש תשלום על Codelabs, או שהתשלום נמוך מאוד, ולכן מומלץ להמתין עם תקופת הניסיון בחינם עד שתהיו מוכנים באמת לנסות אותה, במיוחד כי מדובר בהצעה חד-פעמית. המכסות של התוכנית בחינם לא פוקעות, והן חלות גם אם אתם משתמשים בתקופת הניסיון בחינם וגם אם לא.
לפני שמפעילים API כלשהו, כדאי לעיין בפרטי התמחור שלו (לדוגמה, בדף התמחור של Cloud Vision API ), ולבדוק אם יש לו רמת שירות בחינם, ואם כן, מה היא. אם תשתמשו ב-API במסגרת המגבלות היומיות או החודשיות שצוינו, לא תחויבו על השימוש. התמחור והתוכניות החינמיות משתנים בין ממשקי ה-API של קבוצת מוצרי Google. דוגמאות:
- Google Cloud/GCP – כל מוצר מחויב באופן שונה, ובדרך כלל לפי שימוש. מידע על תוכנית בחינם מופיע למעלה.
- Google Maps – כולל חבילה של ממשקי API ומציע למשתמשים קרדיט חודשי חינם בסך 200$.
- ממשקי API של Google Workspace (לשעבר G Suite) – מספקים נתוני שימוש (עד למגבלות מסוימות) שמכוסים על ידי דמי המינוי החודשיים ל-Workspace, כך שאין חיוב ישיר על שימוש בממשקי API לאפליקציות כמו Gmail, Google Drive, יומן, Docs, Sheets או Slides.
יש מוצרים שונים של Google שמתבצע בהם חיוב בדרכים שונות, ולכן חשוב לעיין במסמכים המתאימים כדי לקבל את המידע הזה.
מוודאים שהשירותים הרצויים מופעלים
מוודאים ש-Cloud Translation API מופעל במרכז ניהול ה-API, כמו שמתואר למעלה. אם לא הפעלתם את הפלטפורמות בלי שרתים משורת הפקודה, תוכלו לעשות זאת מלוחות הבקרה המתאימים במסוף Cloud: App Engine, Cloud Functions ו-Cloud Run.
הפעלת ממשקי API דרך Cloud Console היא דרך נוחה ויזואלית, אבל אפשר להשתמש בכלי gcloud כדי להפעיל את כל השירותים במהירות רבה יותר, תוך שניות:
$ gcloud services enable appengine.googleapis.com \ cloudfunctions.googleapis.com artifactregistry.googleapis.com \ run.googleapis.com translate.googleapis.com Operation "operations/acf.p2-xxxxxx035451-704918f2-5470-4436-9bdd-c3b204yyyyyy" finished successfully.
מידע נוסף על עלויות
המידע בקטע שלמעלה על עלויות רלוונטי לכל ממשקי Google API. במדריך הזה נסביר על עוד פרטים ספציפיים. למרות שהמכסה החודשית שלו לא מופיעה בדף הסיכום של רמת השימוש הכוללת 'תמיד בחינם', בדף התמחור של Translation API מצוין שכל המשתמשים מקבלים כמות קבועה של תווים מתורגמים מדי חודש. אם לא תחרגו מהסף הזה, לא יחויב מכם תשלום על השימוש ב-API. מידע נוסף על עלויות השימוש בפלטפורמות ללא שרתים ב-Google Cloud מופיע בקטע Costs במאגר. בקטע 'ניקוי' בסוף המאמר מוסבר איך להפסיק את החיוב אחרי שמסיימים את ה-codelab הזה.
4. קבלת הקוד של האפליקציה לדוגמה
הורדת קובץ ZIP או שיבוט של מאגר
- מורידים את קובץ ה-ZIP או משכפלים את המאגר באמצעות
git clone https://github.com/googlecodelabs/cloud-nebulous-serverless.git - אם אין לכם סביבת פיתוח מקומית ואתם רוצים לבצע את ההדרכה הזו ב-Cloud Shell, אתם יכולים לשכפל את המאגר באמצעות אותה פקודה
git clone. - אפשר גם לגשת לקובץ ה-ZIP באמצעות הלחצן הירוק Code, כמו שמוצג בצילום המסך הבא:
אחרי שיש לכם את כל מה שצריך, יוצרים עותק מלא של התיקייה כדי לבצע את ההדרכה הספציפית הזו, כי כנראה שתצטרכו למחוק או לשנות את הקבצים. אם רוצים לבצע פריסה אחרת, אפשר להתחיל מחדש על ידי העתקת המקור, כדי שלא יהיה צורך לשכפל או להוריד אותו שוב.
5. אישור סביבת Node.js
כדי להגדיר את סביבת Node.js, צריך לבצע את הפעולות הבאות:
- מוודאים שמותקנות הגרסאות העדכניות של Node (>=10) ו-NPM (>=6)
- עוברים למיקום שבו שיבטתם את המאגר (או ביטלתם את הדחיסה של קובץ ה-ZIP) ואז עוברים לתיקייה
cloud/nodejs. - מוודאים שהפקודה
package.jsonמופיעה ואז מריצים את הפקודהnpm install
במקרה של #1 שלמעלה, אפשר לבדוק אילו גרסאות יש לכם בשורת הפקודה:
$ node -v v17.0.1 $ npm -v 8.1.0
6. סיור באפליקציה לדוגמה
אפליקציית הדוגמה היא נגזרת פשוטה של Google Translate, שמבקשת מהמשתמשים להזין טקסט באנגלית ומקבלת את התרגום המקביל של הטקסט הזה בספרדית.
קובץ התצורה package.json מציין אילו חבילות של צד שלישי נדרשות לאפליקציה (שימו לב: יכול להיות שגרסאות החבילות יעודכנו מעבר למה שמופיע כאן):
{
"name": "cloud-nebulous-serverless-nodejs",
"version": "0.0.1",
"description": "Nebulous Serverless sample app",
"main": "index.js",
"scripts": {
"start": "node index.js",
"test": "mocha test/test_neb.js"
},
"author": "Google LLC",
"license": "Apache-2.0",
"dependencies": {
"@google-cloud/translate": "^6.3.1",
"express": "^4.17.1",
"nunjucks": "^3.2.3"
},
"devDependencies": {
"mocha": "^9.1.3",
"supertest": "^6.1.6"
}
}
עכשיו פותחים את הקובץ index.js כדי לראות איך הוא עובד. אם משמיטים את השורות עם ההערות לגבי הרישיון, הקוד נראה כך בחלק העליון והתחתון:
const express = require('express');
const nunjucks = require('nunjucks');
const {TranslationServiceClient} = require('@google-cloud/translate');
const app = express();
app.use(express.urlencoded({extended: true}));
nunjucks.configure('templates', {autoescape: true, express: app});
const TRANSLATE = new TranslationServiceClient();
const PORT = process.env.PORT || 8080;
const SOURCE = ['en', 'English'];
const TARGET = ['es', 'Spanish'];
let parent;
TRANSLATE.getProjectId().then(result => {
parent = `projects/${result}`;
});
if (!process.env.FUNCTION_TARGET) {
app.listen(PORT, () =>
console.log(`Listening on port ${PORT}`)
);
}
# . . . [translate() function definition] . . .
app.all('/', translate);
module.exports = {
app
};
-
requireמספקות פונקציונליות של מסגרות ותבניות, וגם את ספריית הלקוח של Cloud Translation API. - המשתנים הגלובליים מייצגים את אפליקציית האינטרנט, את מזהה הפרויקט בענן, את לקוח ה-API של Translation API, את 'נתיב המיקום' של קריאות ל-Translation API ואת השפות
SOURCEו-TARGET. בדוגמה הזו, שפת המקור היא אנגלית (en) ושפת היעד היא ספרדית (es), אבל אתם יכולים לשנות את הערכים האלה לקודי שפה אחרים שנתמכים על ידי Cloud Translation API. - הרכיב הראשון בכל צמד (
SOURCEו-TARGET) הוא קוד השפה, והרכיב השני הוא שם השפה (והוא משמש רק למטרות תצוגה, כי הוא לא רלוונטי ל-API). - השורות הבודדות בתחתית הן לשליחת כל בקשות ה-HTTP אל
translate()ואז לייצא את אובייקט האפליקציהapp.
לבסוף, באמצע index.js נמצא ליבת האפליקציה, הפונקציה translate():
async function translate(req, rsp) {
let text = null;
let translated = null;
if (req.method === 'POST') {
text = req.body.text.trim();
if (text) {
const data = {
contents: [text],
parent: parent,
targetLanguageCode: TARGET[0]
};
const [response] = await TRANSLATE.translateText(data);
translated = response.translations[0].translatedText;
}
}
const context = {
orig: {text: text, lc: SOURCE},
trans: {text: translated, lc: TARGET}
};
rsp.render('index.html', context);
}
הפונקציה הראשית מבצעת את העבודה של קבלת קלט של משתמשים, וקוראת ל-Translation API כדי לבצע את העבודה הקשה. נסביר:
- איפוס המשתנים הבסיסיים של הטופס. ההגדרה הזו רלוונטית בעיקר לבקשות GET, כי בקשות POST יכללו נתונים שיחליפו את הנתונים האלה.
- אם זו בקשת POST, צריך לאחזר את הטקסט לתרגום, ואם הוא לא ריק, ליצור מבנה JSON שמייצג את דרישת המטא-נתונים של ה-API. לאחר מכן מפעילים את ה-API בשביל השירות.
- לא העברנו את
SOURCE[0]אל ה-API למקור ספציפי באנגלית. אם לא מציינים את שפת המקור, מבקשים מה-API לזהות אוטומטית את שפת המקור (ראוsourceLanguageCodeבמסמכים). - בכל מקרה, צריך לעצב את התוצאות בפועל (POST) או את הנתונים (GET) בהקשר של התבנית ולבצע עיבוד.
החלק החזותי של האפליקציה נמצא בקובץ התבנית index.html. מוצגות תוצאות שכבר תורגמו (אם יש כאלה, אחרת מוצג מסך ריק), ואז מוצג הטופס שבו אפשר להזין את הטקסט לתרגום:
<!doctype html>
<html><head><title>My Google Translate 1990s</title><body>
<style>
body {
font-family: Verdana, Helvetica, sans-serif;
background-color: #DDDDDD;
}
</style>
<h2>My Google Translate (1990s edition)</h2>
{% if trans['text'] %}
<h4>Previous translation</h4>
<li><b>Original</b>: {{ orig['text'] }} (<i>{{ orig['lc'][0] }}</i>)</li>
<li><b>Translated</b>: {{ trans['text'] }} (<i>{{ trans['lc'][0] }}</i>)</li>
{% endif %}
<h4>Enter <i>{{ orig['lc'][1] }}</i> text to translate to <i>{{ trans['lc'][1] }}</i>:</h4>
<form method="POST"><input name="text"><input type="submit"></form>
</body></html>
בהמשך המדריך, תוכלו לבחור אחת או יותר מתוך ארבע האפשרויות לפריסה ולהפעלה של האפליקציה הזו. כל הפריסות הן אופציונליות, כלומר אתם יכולים לבצע את כולן או רק חלק מהן.
- הפעלת השירות באופן מקומי
- פריסה ל-App Engine (סביבה רגילה)
- פריסה ל-Cloud Functions
- פריסה ב-Cloud Run
7. אפשרות 1: הפעלת השירות באופן מקומי
הקטע הזה של ה-codelab מיועד להרצה מקומית בלבד. אם אתם פורסים רק בענן, אתם יכולים לדלג לקטע הבא.
כדי להפעיל את אפליקציית הדוגמה באופן מקומי, צריך לבצע שלושה שלבים שונים:
- יצירה של חשבון שירות
- יצירת זוג מפתחות ציבורי/פרטי של חשבון שירות
- הורדת קובץ פרטי הכניסה וצירוף שלו לקוד האפליקציה
- הפעלת השירות
מידע על חשבונות שירות
חשבונות שירות הם מנגנון האבטחה שמאפשר גישה ל-Google APIs לאפליקציות מבוססות-ענן, כשניגשים לנתונים שלא שייכים למשתמשים אנושיים. כשמבצעים פריסה בענן, כדי לקצר את זמן ההכנה להפעלת משתמשים בענן, כל פלטפורמות המחשוב של Google Cloud (בלי שרת ואחרות) מספקות חשבונות שירות שמוגדרים כברירת מחדל.
חשבונות שירות שמוגדרים כברירת מחדל מגיעים עם קבוצה רחבה של הרשאות כדי לעזור לכם להתגבר על בירוקרטיה, אבל כשמתכוננים להשקת שירות בייצור, אנחנו ממליצים למשתמשים לפעול לפי שיטת העבודה המומלצת של 'הרשאות מינימליות', כלומר ליצור חשבונות שירות בניהול המשתמש עם הרשאות שמאפשרות לאפליקציה לתפקד בצורה תקינה. בכל מקרה, אין חשבונות שירות שמוגדרים כברירת מחדל לפריסות מקומיות, ולכן צריך ליצור חשבון שירות ומפתח לחשבון השירות (למעשה, צמד של מפתח ציבורי ומפתח פרטי) ולהפוך את פרטי הכניסה האלה לזמינים בקוד האפליקציה.
יצירה של צמד מפתחות לחשבון שירות והורדה של קובץ פרטי הכניסה
פועלים לפי ההוראות בדף הזה כדי ליצור חשבון שירות וצמד מפתחות ציבורי/פרטי להפעלה מקומית. כשיוצרים את המפתח של חשבון השירות, תתבקשו לציין את ההרשאות הרצויות. חשוב לבחור באפשרות roles/cloudtranslate.user כדי שתוכלו לגשת ל-API.
אחרי שזוג המפתחות נוצר בהצלחה, תתבקשו להוריד את קובץ המפתח של חשבון השירות. קוראים לו credentials.json ומעבירים אותו לתיקייה ברמה העליונה של האפליקציה. עכשיו צריך להגדיר את משתנה הסביבה GOOGLE_APPLICATION_CREDENTIALS כך שיצביע על הקובץ הזה, כדי ש-Cloud SDK ישתמש בפרטי הכניסה האלה. מידע נוסף על התהליך הזה זמין גם בדף הזה בנושא השימוש בחשבונות שירות.
הפעלת השירות
כשמוכנים להמשיך, מפעילים את שרת Express באופן מקומי באמצעות הפקודה הבאה:
$ npm start > cloud-nebulous-serverless-nodejs@0.0.1 start > node index.js Listening on port 8080
עוברים לדפדפן האינטרנט כדי להתחבר אליו בכתובת localhost:8080, וצריך לראות משהו כמו הדוגמה הבאה:
כדי לראות איך זה עובד, אפשר לתרגם משהו.
כשמרוצים מהתוצאה, יוצאים מהשרת באמצעות ^C (Control-C). מזל טוב, הצלחת להפעיל פריסה מקומית. החדשות הטובות הן שהפריסה בענן הרבה יותר פשוטה.
פתרון בעיות
האם מופיעה שגיאה כזו כשאתם מבקשים תרגום?
node:fs:2486
handleErrorFromBinding(ctx);
^
Error: The file at credentials.json does not exist, or it is not a file. ENOENT: no such file or directory, lstat '/tmp/nodejs/credentials.json'
. . .
הפתרון: השגיאה הזו מציינת שלא סיימתם ליצור חשבון שירות ולהוריד את קובץ זוג המפתחות הציבורי/פרטי credentials.json. צריך לחזור אל אפשרות 1: הפעלת השירות באופן מקומי, להשלים את התהליך ולהתקין את פרטי הכניסה בתיקייה הראשית לפני שממשיכים.
8. אפשרות 2: פריסה ב-App Engine (סביבה רגילה)
הקטע הזה של ה-Codelab מיועד רק לפריסה ב-Node App Engine. אם אתם לא מעוניינים, אפשר לעבור לקטע הבא.
הפריסה הזו משתמשת בקובץ התצורה app.yaml, שמציין ל-App Engine באיזו סביבת ריצה להשתמש בשורה אחת:
runtime: nodejs16
הקובץ app.yaml לא נמצא בשימוש ב-Cloud Functions או ב-Cloud Run. אם אתם לא מתכננים להשתמש ב-App Engine, אפשר למחוק את הקובץ הזה בבטחה. כשמוכנים לפרוס ל-App Engine, מריצים את הפקודה הבאה:
$ gcloud app deploy
אחרי שבוחרים אזור, הפלט של gcloud app deploy יהיה הרבה פחות מפורט ויראה כך:
Services to deploy: descriptor: [/private/tmp/nodejs/app.yaml] source: [/private/tmp/nodejs] target project: [PROJECT_ID] target service: [default] target version: [2021...] target url: [https://PROJECT_ID.REG_ABBR.appspot.com] target service account: [App Engine default service account] Do you want to continue (Y/n)? Beginning deployment of service [default]... ╔════════════════════════════════════════════════════════════╗ ╠═ Uploading 2 files to Google Cloud Storage ═╣ ╚════════════════════════════════════════════════════════════╝ File upload done. Updating service [default]...⠏WARNING: *** Improve build performance by generating and committing package-lock.json. Updating service [default]...done. Setting traffic split for service [default]...done. Deployed service [default] to [https://PROJECT_ID.REG_ABBR.appspot.com] You can stream logs from the command line by running: $ gcloud app logs tail -s default To view your application in the web browser run: $ gcloud app browse To take a quick anonymous survey, run: $ gcloud survey
עכשיו שהאפליקציה זמינה בכל העולם, אמורה להיות לכם אפשרות לגשת אליה בכתובת ה-URL שמכילה את מזהה הפרויקט. הפלט אמור להיות דומה לגרסה המקומית של Express, אבל חשוב לדעת שהיא פועלת בענן וזמינה בכל העולם:
אם שולחים בקשה, היא פועלת כמו כל הפריסות האחרות.
9. אפשרות 3: פריסה ב-Cloud Functions
הקטע הזה של שיעור ה-Codelab רלוונטי רק לפריסה ב-Node Cloud Functions. אם אתם לא מעוניינים, אפשר לעבור לקטע הבא.
אין קובצי הגדרה ב-Cloud Functions, לכן כשמוכנים לפרוס ל-Cloud Functions, מריצים את הפקודה הבאה:
$ gcloud functions deploy translate \ --runtime nodejs16 \ --entry-point app \ --trigger-http \ --region REGION \ --allow-unauthenticated
יכול להיות שלפרויקט GCP שלכם יש REGION ברירת מחדל, אבל אתם יכולים להשתמש בדגל --region כדי לפרוס את הפונקציה לאזור ספציפי. ב-Cloud Functions לא מוצגת הנחיה כמו במוצרי Cloud אחרים. לא משנה איזה אזור תבחרו, הפלט gcloud functions deploy צריך להיראות כך:
Deploying function (may take a while - up to 2 minutes)...⠛ For Cloud Build Logs, visit: https://console.cloud.google.com/cloud-build/builds;region=REGION/15ac7fc1-731d-4f3b-bc15-8f2614xxxxxx?project=062269xxxxxx Deploying function (may take a while - up to 2 minutes)...done. availableMemoryMb: 256 buildId: aaf7e0cd-fbbd-4624-abeb-3e7437xxxxxx buildName: projects/062269xxxxxx/locations/REGION/builds/aaf7e0cd-fbbd-4624-abeb-3e7437xxxxxx entryPoint: app httpsTrigger: securityLevel: SECURE_OPTIONAL url: https://REGION-PROJECT_ID.cloudfunctions.net/translate ingressSettings: ALLOW_ALL labels: deployment-tool: cli-gcloud name: projects/PROJECT_ID/locations/REGION/functions/translate runtime: nodejs16 serviceAccountEmail: PROJECT_ID@appspot.gserviceaccount.com sourceUploadUrl: https://storage.googleapis.com/gcf-upload-REGION-01de94c2-6eb4-4c49-aaff-09276cdb7ae9/a1db9f2d-3511-414b-aeeb-de6042xxxxxx.zip status: ACTIVE timeout: 60s updateTime: '2021...' versionId: '...'
עכשיו שהאפליקציה שלכם זמינה בכל העולם, אתם אמורים להיות מסוגלים לגשת אליה בכתובת ה-URL שמכילה את מזהה הפרויקט שלכם, כפי שמוצג בפלט הפריסה (בקטע httpsTrigger/url). כתובת ה-URL אמורה להיראות בערך כך: https://REGION-PROJECT_ID.cloudfunctions.net/translate. היא משתנה בהתאם לאזור שבחרתם ולמזהה פרויקט Cloud שלכם.
10. אפשרות 4: פריסה ב-Cloud Run
הקטע הזה של שיעור ה-Codelab רלוונטי רק לפריסה ב-Cloud Run. אם אתם לא מעוניינים, אפשר לעבור לקטע הבא.
אין קובצי תצורה ב-Cloud Run, לכן כשמוכנים לפרוס ל-Cloud Run, צריך לפעול לפי ההוראות שבהמשך.
עכשיו אפשר לפרוס את שירות התרגום ב-Cloud Run על ידי הפעלת הפקודה הבאה:
$ gcloud run deploy translate --source . --allow-unauthenticated --platform managed
הפלט אמור להיראות כך, ולכלול כמה הנחיות לשלבים הבאים:
Please specify a region: [1] asia-east1 [2] asia-east2 . . . (other regions) . . . [28] us-west4 [29] cancel Please enter your numeric choice: REGION_CHOICE To make this the default region, run `gcloud config set run/region REGION`. Deploying from source requires an Artifact Registry repository to store build artifacts. A repository named [cloud-run-source-deploy] in region [REGION] will be created. Do you want to continue (Y/n)? This command is equivalent to running "gcloud builds submit --pack image=[IMAGE] ." and "gcloud run deploy translate --image [IMAGE]" Building . . . and deploying container to Cloud Run service [translate] in project [PROJECT_ID] region [REGION] ✓ Building and deploying... Done. ✓ Creating Container Repository... ✓ Uploading sources... ✓ Building Container... Logs are available at [https://console.cloud.google.com/cloud-build/builds/60e1b 9bb-b991-4b4e-8d8a-HASH?project=PROJECT_NUMBER]. ✓ Creating Revision... ✓ Routing traffic... ✓ Setting IAM Policy... Done. Service [translate] revision [translate-00001-xyz] has been deployed and is serving 100 percent of traffic. Service URL: https://SVC_NAME-HASH-REG_ABBR.a.run.app
Cloud Buildpacks מאפשר לכם לפרוס את האפליקציות שלכם ב-Cloud Run, בדומה לאופן שבו הייתם פורסים אותן אם הייתם מריצים אותן באופן מקומי. למשתמשי Node.js, הוא מריץ את npm install ואת npm start. ב-Python, הוא מריץ את pip install -r requirements.txt ומתחיל את האפליקציה מההוראות ב-Procfile. (אותו הדבר נכון לכל השפות האחרות שנתמכות ב-Cloud Buildpacks). האפליקציה תהיה מוכנה לשימוש אחרי שתהליך ה-build יסתיים.
האפליקציה שלכם (נפרסת אזורית אבל) זמינה בכל העולם, ואפשר להגיע אליה בכתובת ה-URL שמכילה את מזהה הפרויקט שלכם, כמו שמוצג בפלט הפריסה (בקטע Service URL:):
כדי לראות איך זה עובד, אפשר לתרגם משהו.
11. סיכום
מעולה! למדתם איך להפעיל את Cloud Translation API ולהשתמש בו, איך לקבל את פרטי הכניסה הנדרשים ואיך לפרוס אפליקציית אינטרנט פשוטה ב-Express באופן מקומי, ב-App Engine, ב-Cloud Functions או ב-Cloud Run. כדי לקבל מידע נוסף או לגשת לגרסאות אחרות של האפליקציה הזו ול-codelabs אחרים, אפשר לעיין בתיקיית המאגר.
הסרת המשאבים
בעזרת Cloud Translation API אפשר לתרגם מספר קבוע של תווים בחודש בחינם. ב-App Engine יש גם מכסת שימוש בחינם, וכך גם ב-Cloud Functions וב-Cloud Run. אם תחרגו מאחד מהם, תחויבו. אם אתם מתכננים להמשיך ל-codelab הבא, אתם לא צריכים לסגור את האפליקציה.
עם זאת, אם אתם לא מוכנים לעבור אל המדריך הבא או חוששים שהאפליקציה שפרסתם תתגלה באינטרנט, תוכלו להשבית את אפליקציית App Engine, למחוק את Cloud Function או להשבית את שירות Cloud Run כדי להימנע מחיובים. כשרוצים לעבור ל-codelab הבא, אפשר להפעיל אותו מחדש. לעומת זאת, אם אתם לא מתכוונים להמשיך עם האפליקציה הזו או עם Codelabs אחרים ואתם רוצים למחוק הכול לגמרי, אתם יכולים לסגור את הפרויקט.
בנוסף, פריסה בפלטפורמת מחשוב ללא שרת (serverless) ב-Google Cloud כרוכה בעלויות קלות של בנייה ואחסון. ל-Cloud Build יש מכסת שימוש משלו בחינם, וכך גם ל-Cloud Storage. כדי לשפר את השקיפות, Cloud Build יוצר קובץ אימג' של האפליקציה, שמאוחסן ב-Cloud Container Registry או ב-Artifact Registry, שמהווה את הדור הבא של Cloud Container Registry. האחסון של התמונה הזו תופס חלק מהמכסה, וכך גם תעבורת נתונים יוצאת (egress) מהרשת כשמעבירים את התמונה לשירות. עם זאת, יכול להיות שאתם גרים באזור שבו אין תוכנית בחינם כזו, ולכן חשוב לעקוב אחרי נפח אחסון נדרש כדי לצמצם את העלויות הפוטנציאליות.
12. מקורות מידע נוספים
בקטעים הבאים תוכלו למצוא חומרי קריאה נוספים וגם תרגילים מומלצים שיעזרו לכם להרחיב את הידע שרכשתם במהלך המדריך הזה.
מחקר נוסף
עכשיו, אחרי שצברתם ניסיון מסוים בשימוש ב-Translation API, בואו נבצע עוד כמה תרגילים כדי לשפר את הכישורים שלכם. כדי להמשיך בתוכנית הלימודים, צריך לשנות את אפליקציית הדוגמה שלנו כך שתבצע את הפעולות הבאות:
- כדי להריץ באופן מקומי או לפרוס בפלטפורמות מחשוב ללא שרת של Google Cloud, צריך להשלים את כל המהדורות האחרות של ה-Codelab הזה (ראו קובץ ה-README של המאגר).
- להשלים את המדריך הזה באמצעות שפת תכנות אחרת.
- לשנות את האפליקציה כך שתתמוך בשפות מקור או יעד שונות.
- שדרוג האפליקציה כדי שיהיה אפשר לתרגם טקסט ליותר משפה אחת; שינוי קובץ התבנית כך שיוצג תפריט נפתח של שפות יעד נתמכות.
מידע נוסף
Google App Engine
Google Cloud Functions
- דף הבית של Cloud Functions
- מאמרי העזרה של Cloud Functions
- חשבונות שירות שמוגדרים כברירת מחדל ב-Cloud Functions
Google Cloud Run
Google Cloud Buildpacks, Container Registry, Artifact Registry
- הודעה על Cloud Buildpacks
- מאגר Cloud Buildpacks
- דף הבית של Cloud Artifact Registry
- מאמרי העזרה של Cloud Artifact Registry
- דף הבית של Cloud Container Registry
- מאמרי העזרה של Cloud Container Registry
Google Cloud Translation ו-Google ML Kit
- דף הבית של Cloud Translation
- מסמכי תיעוד של Cloud Translation
- ספריות לקוח של Cloud Translation API (כל שפות הפיתוח)
- שפות נתמכות (מדוברות/כתובות) ב-Cloud Translation API
- דף התמחור של Translation API
- כל ממשקי Cloud AI/ML 'אבני הבניין'
- Google ML Kit (קבוצת משנה של ממשקי Cloud AI/ML API לנייד)
- Google ML Kit Translation API
מוצרים או דפים אחרים של Google Cloud
קישורים ל-Python
- המדריך למתחילים של App Engine (Python 3)
- זמן ריצה של Python 2 App Engine (Standard)
- זמן ריצה של Python 3 App Engine (Standard)
- ההבדלים בין סביבות זמן הריצה של Python 2 ו-Python 3 App Engine (Standard)
- מדריך להעברה מ-Python 2 ל-Python 3 ב-App Engine (סטנדרט)
- המדריך למתחילים של Cloud Functions ב-Python
- המדריך למתחילים של Python Cloud Run
- תמיכה ב-Python ב-Google Cloud
- Flask
קישורים ל-Node.js
- המדריך למתחילים של Node.js App Engine
- Node.js App Engine (Standard) runtime
- המדריך למתחילים של Cloud Functions ב-Node.js
- המדריך למתחילים של Node.js Cloud Run
- תמיכה ב-Node.js ב-Google Cloud
- Express
רישיון
המדריך הזה מורשה לשימוש ברישיון Creative Commons שמותנה בייחוס 2.0 Generic License, ואילו קוד המקור במאגר מורשה לשימוש ברישיון Apache 2.